החלטה בתיק ה"ת 41387-03-13

א.         הבקשה דנא:

1.                   לפניי בקשה מטעם המבקשת (משטרת ישראל) - שהוגשה במעמד צד אחד בלבד - למתן צווים לחילוט (להשמדה או להעמדה למכירה פומבית) של חפצים שנתפסו במסגרת תיקי חקירה שונים, אשר רובם ככולם נגנזו על ידי הגורם המוסמך (להלן - הבקשה).

2.                   הבקשה הוגשה לפי הוראות סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969 (להלן - הפקודה), אף שהיא מתייחסת לא רק לחפצים שנתפסו במסגרת תיקי חקירה שנגנזו כאמור אלא גם לחפצים שנתפסו בתיקי חקירה שבגינם התנהל והסתיים הליך משפטי בבית משפט, הגם שהגשת בקשות בעניין חפצים כאלה מוסדרת בנפרד בהוראות סעיפים 36, 37 ו-39 לפקודה.

3.                   ברישא לבקשה נכתב " הננו מבקשים מכב' ליתן צו סילוק לפריטים שלהלן, לאור הנימוקים המפורטים". בהמשך הבקשה מופיעה טבלה, שבה מפורטים 101 פריטים מתוך תיקי חקירה שונים (להלן - הטבלה). חלק ניכר מהפריטים המצוינים בטבלה הם חומרים המוגדרים כסמים מסוכנים לפי הוראות פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, או חפצים אחרים שעצם החזקתם הינה אסורה לפי דין, כגון מטבעות מזויפים (ר' פריט מס' 94). יחד עם זאת, חלק לא מבוטל מהפריטים המצוינים בטבלה הם חפצים שהחזקתם אינה אסורה כשלעצמה ואשר עשויים, לכאורה, להיות בעלי ערך ממשי. כך, למשל, פריט מס' 1 הוא " מצלמה", פריט מס' 3 הוא " שרשרת זהב", פריט מס' 39 הוא " משקפי שמש TNT" ופריט מס' 101 הוא " אופניים".

4.                   בטבלה מופיע טור של " נימוקים". ואולם, הנימוקים המצוינים בטור זה הינם קצרים ודלים, ולעיתים אף אינם כוללים הנמקה ממשית כלשהי. כך, למשל, בפריט מס' 39 מצוין בטור הנימוקים " גניזה", בפריט מס' 94 מצוין " נגנז ע"י עו"ד..." ובפריט מס' 97 מצוין " על פי החלטת מת"פ". בפריט מס' 99 מצוין, להבדיל, " תיק דן בתקיפת בני זוג, נדון, לא ניתן צו"; וכמעט אין צריך לומר שכל הרישומים הנ"ל אינם בבחינת הנמקה שניתן ליתן החלטה על פיה.

ב.         בקשה למתן צו בעניין חפץ שנתפס במסגרת חקירה פלילית - היבטים משפטיים:

5.                   המסגרת הנורמטיבית לתפיסת חפצים, אגב ניהול חקירה פלילית, מצויה בהוראות הפרק הרביעי לפקודה. כאשר מדובר בחקירה שבעקבותיה הוגש כתב אישום, סעיפים 36, 37 ו-39 קובעים את סמכויות בית המשפט ליתן צווים בקשר לחפצים תפוסים, לרבות בהוראה על חילוטם בנוסף לכל עונש שיוטל.

6.                   להבדיל, כאשר מדובר בחקירה שבסיומה נגנז תיק המשטרה, סמכות בית המשפט ליתן צווים בעניין החפצים שנתפסו במהלך החקירה מצויה בהוראות סעיף 34 לפקודה, הקובעות כלהלן:

34.        מסירת התפוס לפי צו.

על פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על ידי קצין משטרה בדרגת מפקח משנה או בדרגה גבוהה מזו דרך כלל או לעניין מסוים... או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט - הכל בתנאים שייקבעו בצו.

7.                   ברי, כי החלטה למתן צו בדבר גורלו של חפץ, שנתפס במהלך חקירה פלילית, היא החלטה בעלת משמעויות והשלכות קנייניות (ר' גם בש"פ 342/06 חב' לרגו עבודות עפר בע"מ נ' מדינת ישראל (2006)), שכן היא עשויה לפגוע בזכויות הקניין של החשוד או של צדדים שלישיים. לפיכך, במסגרת מתן החלטה לפי הוראות סעיף 34 לפקודה יש להקפיד להימנע מפגיעה מיותרת בזכויות קניין - אשר ההגנה עליהן מעוגנת כיום בהוראות סעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו - כמו גם לאפשר לצד אשר זכויותיו עלולות להיפגע את זכות הטיעון.

8.                   יחד עם זאת, לעניין הפגיעה בזכויות קניין ישנה משמעות מהותית לסוג החפץ שנתפס. כאשר מדובר בחפץ שעצם החזקתו אסורה לפי דין, כגון סמים מסוכנים, על פני הדברים אין משמעות מהותית לטענה כי בחילוטו יש משום פגיעה בזכויות קניין שעל בית המשפט למנוע אותה, משום שעל הטוען טענה כאמור להוכיח תחילה קיומו של היתר כדין להחזקת החפץ.

9.                   יתר על כן, ניסיון בתי המשפט מלמד כי לא מוגשות בקשות להחזרת חפצים שעצם החזקתם אסורה לפי הדין ואף לא מועלות הסתייגויות או טרוניות ביחס לחילוטם (לעניין ההבחנה הנדרשת בין חפץ שעצם החזקתו אסורה לפי דין לבין חפץ שהחזקתו אינה אסורה ר' גם ההחלטה בבש"פ 6686/99 עובדיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (2) 464, 480ב (2000)).

10.               בנוסף, גם כאשר לא מדובר בחפץ שעצם החזקתו אסורה לפי דין, נסיבות העניין ונסיבות תפיסת החפץ עשויות לאפשר למבקשת הגשת הבקשה במעמד צד אחד בלבד. כך, למשל, כאשר נתפס אצל חשוד חפץ שאינו שלו ושלא ניתן באמצעים סבירים לאתר בעליו; וכך כאשר הבעלים ויתר על זכויותיו בחפץ שנתפס.

11.               עמד על כך י' קדמי, בציינו:

דיון בבקשה להורות כיצד לנהוג בחפץ (לפי סעיף 34 לפקודה - ש.א.) יקוים, בעיקרון, בנוכחות המבקש - לאמור: המשטרה או מי שתובע זכות בחפץ - ובנוכחות מי שברשותו נתפס החפץ. בית-המשפט רשאי "לוותר" על נוכחות מי שברשותו נתפס החפץ אם ברור וגלוי, שאין לו כל זכות לגבי החפץ (ר' י' קדמי, על סדר הדין בפלילים (מהדורה מעודכנת, תשס"ח-2008), חלק ראשון - הליכים שלפני משפט ב', בעמ' 719).

ג.          סוף דבר:

12.               במהלך ניהול חקירות פליליות נתפסים חפצים רבים, אשר לאחר תפיסתם מוחזקים במשמורת המבקשת על כל העלויות הכרוכות בכך. ניתן אפוא להבין את הצורך המעשי-פרקטי שביסוד בקשת המבקשת לקבלת צווים, במעמד צד אחד בלבד, לסילוקם של חפצים אשר נתפסו במסגרת תיקים שנגנזו (להלן - חפצים תפוסים).

13.               יחד עם זאת, נוהגה של המבקשת בהגשת בקשות כגון הבקשה דנא, אשר מתייחסות לחפצים תפוסים רבים - ללא הנמקה מספקת ולעיתים אף ללא כל הנמקה ממשית - אינו עולה בקנה אחד עם דרישות הדין ואף עלול לגרור לפגיעות מיותרות בזכויות קניין ולתקלות שונות ומשונות.